פסק-דין בתיק ת"ק 26383-10-12

1.         ביום 11.07.2012, התרחשה תאונת דרכים בקלנסוואה, בה היו מעורבים רכב התובע ומשאית שבבעלות ובחזקת הנתבעות 3-4.

            על פי התביעה, נגרמו לתובע נזקים כספיים בגין תיקון הרכב וירידת ערכו, הוצאות עבור בדיקת שמאי, עלות רכב חלופי והפסדים עקיפים של אבדן זמן, אבדן השתכרות ועוגמת נפש.

2.         עלות הנזקים הישירים 10,828 ש"ח והם מגובים בסימוכין בכתב.

            התובע העמיד תביעתו על סך 18,328 ש"ח, מהם 4,000 ש"ח בגין עגמת נפש.

3.         הנתבעים לא הגישו כתב הגנה. העיון בתיק מעלה כי ההזמנות לדין נמסרו לנתבעים 2-4 כדין. הנתבע 1 ידע על הגשת התביעה ואף התייצב לדיון שהתקיים ביום 14.4.2013.

            התובע העיד כי המשאית, נהוגה בידי הנתבע 1, נסעה לאחור מימין לדרך בה נסע. למרות שצפר בחוזקה, המשיך נהג המשאית בנסיעה לאחור, ללא נוכחות מכוון, ופגע בדופן הימנית של רכב התובע.

            אליבא התובע, הרכב שנסע לפניו עצר, והוא נאלץ לעצור את רכבו, כשהוא "כלוא" בין הרכב שלפניו לרכב שאחריו. מכאן, שלא הייתה לו דרך מילוט ולא יכול היה למנוע את התאונה.

            עד התביעה, ראשד אבו זמירה, העיד ששמע צפירות, הביט לימין וראה את רכב התובע והמשאית צמודים זה לזה, אך לא ראה את התרחשות הפגיעה. הוא אף לא הבחין בכלי רכב לפני או אחרי רכבו של התובע. נוסף לכך, העד לא ראה את נהג המשאית, אלא רק את השיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע 1.

לשיטתו הנתבע 2 לא שהה במקום.

4.         הנתבע 1 שלל את גרסת התובע. לטענתו לא נהג במשאית ואינו יודע דבר על התאונה.

הנתבע 2 מסר אף הוא כי לא נהג את המשאית אך נכח במקום. לדבריו, המשאית חנתה  חנייה מוחלטת ואיש לא היה בה. לגרסתו, התובע נסע בכביש שהמעבר בו קשה, בשל כלי רכב שחנו או נסעו משני צדי הדרך. על כן נסע "בזיג-זג" ותוך כדי כך סטה לימין הדרך ופגע במשאית. הנתבע 2 הציג גרסה זו לתובע, ששלל אותה בחקירתו הנגדית מכל וכל.

5.         לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים, מצאתי ליתן אמון בגרסת התובע. התובע מסר גרסה רציפה, עקבית וסדורה. גרסתו מתיישבת עם מוקד הנזק ברכבו ותואמת את יתר הראיות, ובין היתר את העדויות שלפיהן משאיות הנתבעים חונות דרך כלל בימין הדרך, ואף יוצאות מחנייתן בנסיעה לאחור.

            גרסת הנתבע 2 לאופן התרחשות התאונה איננה אמינה בעיני.

            אליבא הראיות מדובר בדרך חד-סטרית, כך שאינני נותנת אמון בעדותו, שהתובע סטה ימינה על מנת לחמוק מרכב שהגיע מולו.

            הנתבעים לא הביאו לעדות את עדי הראייה, אשר  לטענתם נכחו במקום, למרות שמדובר בעובדיהם ובבני משפחתם.

6.         נוסף לכך, אינני מקבלת את גרסת הנתבע 2, כי מהמקום שבו עמד (ככל ועמד שם) יכול היה לראות את מצב הדרך, או את כלי הרכב שנסעו בה, ובפרט את סטיית התובע לימין. לפי דבריו, בזווית בה עמד, מסתירה המשאית את שדה הראייה לכוון מקום הפגיעה.

7.         אשר לנזק,  אני סבורה כי התובע הפריז בתביעתו ולא הוכיחה במלואה. אני מקבל תביעתו בחלקה, כמפורט להלן.

8.         אני מחליטה לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע בגין הפסדיו המוכחים 12,828 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 1,800 ש"ח.

            התשלומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.